מה יש בתחתית של המדיטציה? כבר כמה שנים שלא ניסיתי לראות עד כמה עמוק אני יכול להגיע בתנאים הטובים ביותר. במיוחד כשבשנים האחרונות אני מתרגל בעיקר מול גירויים חזקים כמו אלתור על במה מול עשרות אנשים, ריצה ומצבים רגשיים סוערים. ככה, בין השאר פיתחתי את השיטה "איך להפסיק את המחשבות" היו לי כמה ימי חופש מהלימודים. ניצלתי את ההזדמנות לנסוע לשדה בוקר והגעתי למעיין די רחוק שלא מגיעים אליו המונים - עין שביב. יש בו גם עצי צפצפה גדולים וסבך. ישבתי יום שלם, וקצת הלכתי. והגעתי הכי עמוק שאי פעם הגעתי. יש שקט, אין מילים, אין תמונות שעולות, לא מרגיש את הגוף. רק פעם בכמה שניות, אולי 10 שניות או 30, עולה תמונה ונעלמת, פתאום אני חש משהו בגוף וזה נעלם. מילה, רצף של תמונות, תחושה גופנית וזה דועך. ככל שאני מבחין התמונות והתחושות לא הגיעו כתגובה למשהו מבחוץ. מאיפה הם באו? אני לא יכול לראות. במשך כמה שנים לא הייתי בטוח שיש דבר כזה "תת מודע". כן, כולם אומרים שיש, בטח, כתוב על זה בספרים. הלקטות לימדה אותי שספרים זה נחמד, אבל לא תמיד אמין (כשתנסו לעשות כמו בספר תבינו). אין תחליף לחוויה אישית ומחקר עצמאי. אבל הרבה מהדברים שעשיתי, הרבה מהדימויים שהשתמשתי בהם יכולתי לעקוב לראשיתם ולראות מאין באו. וכאן בא השינוי - במקום העמוק ביותר שהגעתי אליו, עלו דימויים שלא יכולתי להביט אל ראשיתם, כאילו באו ממקום שאי אפשר להביט לתוכו. אני יכול להפסיק את המחשבות בעצמי עד מקום מסוים. משם יש תנועה תת הכרתית שאני לא יכול להשפיע עליה בפשטות. איך כן אפשר? אם "דוחסים" אל תוך התת מודע מחשבה מסוימת, הכי טוב בצורת דימוי חזותי, אדמיין את זה הרבה פעמים ביום, במשך כמה ימים, היא תצא מתישהו, אני יכול לשלוט רק קצת מתי היא תצא, אבל היא תצא ותפתיע אותי מידי פעם. איך למנוע ממשהו לצאת? אני מחפש את קצה החוט. באותו יום למדתי כמה דברים. אחד מהם הוא שלמעשה מעט מאוד דברים נמצאים במודעות שלנו. בדרך כלל באותו זמן יכולים להיות במודעות רק דבר אחד או שניים, אם מאוד אתאמן, אז 5-6 דברים. לדוגמה: אני יכול לראות דבר אחד, נגיד עץ, לחשוב משהו במילים "עץ ברוש" ולהרגיש את הרוח וגם את תחושת החוסן שנותן לי העץ. מה קרה באותו זמן לשאר הדברים בשדה הראייה? הם נעלמו. מה קרה לשאר תחושות הגוף? הן לא היו במודעות.