בלימודי CBT - טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אנו עוסקים בטיפול בחרדה בעזרת בחשיפה הדרגתית. טל, המרצה בקורס, אמרה שאם בנאדם ייחשף לדבר שהכי מפחיד אותו, ולא יברח, ולא ינסה להוריד את החרדה בעזרת תרופות או אמצעים מרגיעים אחרים, אז החרדה תרד מעצמה תוך כמה דקות.
רציתי לנסות את זה.
לפני כמה ימים הזדמן בדרכי עץ אלון מהגדולים שראיתי אי פעם. לא יכולתי שלא לטפס עליו. גובה העץ כ 20 מטר, ופיצול הענפים הראשון נמצא הרבה מעל שיכולתי להגיע. בנוסף לכך הגזע עצום וכדי להקיפו דרושים שלושה אנשים שיחבקו אותו יחד.
הצלחתי לטפס כשאני נשען ונאחז בבליטות קטנות בקליפת הגזע, שהשאירו ענפים שנכרתו לפני עשרות שנים.
הצלחתי לטפס כמה מטרים על הגזע, והגעתי לענף הראשון בגובה של כ5 מטר. הלב דפק, גם הענף הזה עבה מאוד ואין פה בכלל אחיזות לידיים. חוסר האחיזה לידיים עורר בי פחד, חששתי להחליק. הענפים הבאים היו כמה מטרים מעלי, ותנאי הטיפוס לא טובים יותר. איך ממשיכים? זה נראה לי מסוכן מידי, אני בכלל לא רואה את האחיזות. אם אפול מהגובה הזה, במקרה הטוב אנקע רגל או אשבור יד. מה יקרה אם אפול על הגב? הפחד השני שלי הוא שייגמר לי הכוח בידיים, ואז הידיים פשוט ייפתחו ואפול. המחשבות האלה גרמו לי נוע בזהירות על הענף. אחרי כמה דקות הצלחתי לשבת עליו ולהישען בגבי על הגזע. אט אט ירדה החרדה. עוד ועוד פרטים מהנוף התגלו לעיני כשירד המתח. המוח היה פנוי להתבוננות בסביבה.
ישבתי באותו מקום כרבע שעה בערך, מתבונן על העץ ועל הענפים הבאים. לכמה רגעים אפילו שכחתי שאני גבוה מעל האדמה. ופתאום קרה משהו מדהים. ראיתי את הצעדים הבאים עד הפיצול הבא של העץ. ופשוט טיפסתי והתיישבתי העל הענף, הפעם בגובה 10 מטר. שוב אותן תחושות ואותן מחשבות אך חזקות יותר. אבל עכשיו אני כבר בעל ניסיון. חיכיתי כ10 דקות, הרעד נעלם ואין דפיקות לב מיותרות ואז ראית את המשך הטיפוס.
הבטתי למטה, איך יורדים מפה? גם זה נראה לי לא פשוט בכלל. והחלטתי שזה מספיק.
הירידה הפתיעה אותי והייתה קלה משחשבתי.
ואתם יודעים מה עשיתי מיד כשהגעתי למטה? עליתי שוב! הפעם עליתי יחסית בקלות ישר לפיצול השני. ואז שוב ירדתי ושוב עליתי :) .
מדהים אותי השינוי הזה שהמוח יכול לעשות. לאן נעלם הפחד? איך הופיעו פתאום הצעדים הבאים בטיפוס?
כל זה היה הקדמה, ועכשיו מגיעים לעניין.
היום ישבתי לי להקשיב לציפורים כמו בכל בוקר, אני מחפש קריאות אזהרה של ציפורים, ואז מחפש את הגורם לקריאה. זו הדרך ללמוד את שפת הציפורים.
תוך כדי הקשבה, אני מלקט, מקלף ואוכל זרעים של שעורת התבור. אם תנסו פעם להפריד את זרע השעורה מהמלען ומהמוץ, תגלו שזה לא כלכך פשוט. כל זרע דורש שתי ידיים ואז אוכלים זרע זרע. ככה אני יושב לי איזה רבע שעה, מקשיב ומנשנש, ולפתע קורה משהו מדהים. אני אוחז בידי זרע שעורה כשהוא עדיין עם המוץ והמלען והיד מגיעה ישר לפה, ופתאום בעזרת הלשון והשיניים אני עושה את מה ששתי ידיים עשו קודם. בלי שהתכוננתי, הלשון והשיניים למדו לעשות את פעולה.
שוב הקפיצות האלה שהמוח עושה!
כשאנחנו במצב התודעה המתאים, תוך דקת הגוף פשוט מסתגל והלמידה כאילו קורת מעצמה. רק צריך להגיע למצב התודעה הזה.