טראנס הוא מצב שבו אנחנו מרוכזים בחלק קטן מהמציאות ומתעלמים מכל השאר. בעצם אנחנו כל הזמן במצב של טראנס, כי אי אפשר להיות מודע ולהכיל את כל מה שקורה סביבנו. אנחנו בוחרים להתמקד במה שחשוב לנו או תופס את המודעות שלנו.
כשילד יושב בכיתה, מצפים מימנו להתמקד במורה ובנושא השיעור ולהתעלם מכל השאר. מבקשים מימנו להיות בטראנס של לימוד מהסוג המקובל בביה"ס, ולהתעלם מכל שאר הגירויים מסביב כמו מה שקורה בחצר מחוץ לחלון, דברים שעושים תלמידים אחרים בכיתה, מחשבות על מה שהיה לפני השיעור ומה שצפוי אחריו וגם כל הרגשות הקשורים לכל האירועים הללו.
רוב הילדים מצליחים לבחור להיכנס לטראנס הזה באופן סביר פחות או יותר, ולהשאר מרוכזים במורה ובשיעור.
ילד שיש לו בעיית קשב אינו מסוגל לבחור את סוג הטראנס שהוא רוצה להיות בו ולהישאר בתוכו לאורך זמן. הזבובים על הקיר מוציאים אותו מהטראנס, גם הקולות מהחצר ואפילו לחישות מבצד השני של הכיתה. הוא לא מצליח להדחיק את המחשבות של אירועי הפסקה שלפני השיעור ולהתרכז.
גם אם הוא יחליט שעכשיו הוא רוצה להתרכז, הוא לא יכול.
ומה אם השיעור מאוד מעניין? לפעמים הילד דווקא כן מרוכז מאוד. איך זה שלפעמים הוא מרוכז לחלוטין למשך שעות?
נכון, הוא יכול להתרכז כשמשהו מאוד מעניין, אבל הוא לא שולט בזה. הוא לא יכול לבחור.
כשהילד מסוגל לבחור במה הוא רוצה להתרכז ולהתמיד בכך לפחות 20 דקות, אפשר להגיד שאין לו בעיית קשב.
בעזרת שיטת רביב, אפשר לפתח את יכולת הקשב והריכוז.
תוך כדי תרגול פיזי ותנועתי אנחנו בונים יכולת קשב וריכוז שהולכת וגדלה, עד שמגיעים למצב בו הילד בוחר להתמיד 20 דקות באותה פעילות.
הילד מפתח את היכולת להתמיד ולהתרכז גם במצב פעיל ואנרגטי וגם במצב רגוע כמו בכיתה בביה"ס.